דלתות

לפני שמתחיל פרק חדש, יש לסיים את הפרק הקודם:מה שעבר לא ישוב לעולם.כל דבר הוא בר חלוף, בר החלפה.סגרי מעגלים.לא […]

* \ אווה קילפי תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַהוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶתוַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַאָמַרְתִּי לוֹאַתָּה

דילגתי אתמול על הפוסט היומי. הייתי טרודה בעיבוד ועיכול החוויה שקרתה שלשום בערב וחמלתי על עצמי. אפילו לי זה היה

בכפר לבןאת מדמיינתאיך דלתות כחולות נפתחותוסרטים אדומיםנפרמיםעל עציצים מוקפדים(הילה גבאי) מסתבר, שאין דבר כזה צרוף מקרים…הבוקר בדיפדופי בפייסבוק נתקלתי באקראי

מֵאֲחוֹרֵי כָּל דֶּלֶת סְגוּרָהיֶשְׁנוֹ אָדָם הַמְּחַכֶּהלִרְאוֹת אֶת הַיָּדִית זָזָה(גלי רביץ) היום, אנו מציינים שנה מאז השבת הארורה ופרוץ המלחמה. זה

היום אנחנו מציינים שנה לשבת השחורה, לפרוץ המלחמה, מלחמה בה איבדנו כ-1600 ילדים, מבוגרים, זקנים וצעירים, אזרחים ותושבים זרים, כשכמחציתם

הכנסי מבלי לדפוק / ישראל אלירז הִכָּנְסִי מִבְּלִי לִדְפֹּק עַלהַדֶּלֶת, עַל הַחַלּוֹן סַפְּרִי לְאַט, אֲבָל סַפְּרִי, אֵיךְמָצָאת הַיּוֹם אֶת הָעוֹלָם

חריקות / תומר קליין כְּשֶׁהַחַיִּים שֶׁלְּךָמְלְאֵי חֲרִיקוֹתזֶה רַק אוֹמֵרשֶׁדֶּלֶת נִפְתַּחַת.וְאִם לֹאאָז חַלּוֹן. כשצירי דלתות היו חורקים היה אבא נכנס למחסן

הימים הנוראים / דיני ברק יָמִים נוֹרָאִים שֶׁל חַגִּיםשְׁעַת צָהֳרַיִם עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַפְּתוּחָה בְּבֵית הַדּוֹדָה בְּהָדָר שֶׁבְּחֵיפָה.אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁקֶט חוֹדְרִים

החזיקי דלתות פתוחותלבני האדם,לעולם אינך יודעתכמה טריקות נפש עברו(רחלי ראובן) ערב יום כיפור והפיד שלי בפייסבוק מלא בסליחות מרגשות לעצמי

יום הכיפורים / דיני ברק פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹנוֹת לִרְוָחָהוְנָתַתִּי לַחַג לְהִכָּנֵסעִם כָּל הַקְּדֻשָּׁה.נָשַׁמְתִּי לְקִרְבִּיאֶת קוֹלוֹת הַתְּפִלָּהשֶׁעָלוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. הֵם הֵבִיאוּ

סבתא אסתר הייתה אומרת / איריס אליה כהן בְּחֶדֶר מָלֵא בַּאֲנָשִׁים רָעִיםהִשְׁתַּדְּלִי לִהְיוֹת טוֹבָהוַאֲנִי אוֹמֶרֶת,בְּחֶדֶר מָלֵא בַּאֲנָשִׁים רָעִים,הִשְׁתַּדְּלִי לִמְצֹא יָדִית

הדלת / אלי אליהובִּקַּשְׁתִּי לִבְרֹחַ מִפְּנֵי הָעוֹלָם וּבָא הָעוֹלָםוְדָפַק עַל הַדֶּלֶת. וְלאֹ פָּתַחְתִּי. זָעַם הָעוֹלָםוְהָלַם עַל הַדֶּלֶת. וְלאֹ פָּתַחְתִּי. רָכַן

כְּשֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶתדֶּלֶת נִפְתַּחַתשֶׁקֶט בָּא אֶל מִפְתָּנֵךְהוּא נִכְנָס עַל בְּהוֹנוֹתמִתְאָרְכוֹת הַנְּשִׁימוֹת(יעל קלו מור) כשאני כותבת נפתחת דלת לפעמים אני צריכה לעלות

בית / אהרן בס כָּל יֶלֶד צָרִיךְבַּיִת לָשׁוּב אֵלָיווְרֵיחַ שֶׁל חַלּוֹתוְתַבְשִׁילִים שֶׁל אִמָּאוְלֵב מָלֵא גַּעֲגוּעַעִם עֵינַיִם מְצֹעָפוֹתאַהֲבָה כָּל יֶלֶד צָרִיךְבַּיִת

כל הלילה בכיתי / זלדה כָּל הַלַּיְלָה בָּכִיתִירִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָםאוּלַי יֵשׁ מָוֶת שֶׁאֵין בּוֹאַלִּימוּתמָוֶת שֶׁדּוֹמֶה לְפֶרַח.כָּל הַלַּיְלָה הִפַּלְתִּי תַחֲנוּנִיאֲפִלּוּ אֲנִי

קצה חוט / דיני ברק קְצֵה חוּט מַחְשָׁבָהמְחַפֵּשׂזְנָבוֹת מִלִּיםאֲבוּדוֹתלִיצִירַת קֶשֶׁר אֲרֹךְ טְוָחעִם בָּסִיס מִשְׁפָּטִיבֵּין תָּאֵי הַמֹּחַהָאֲבוּדִים פותחת דלת לגברת מבקרת

כשהייתי ילדה / מיטל חודורקובסקי הַחֲרָדוֹת הָיוּ חֲדָרִים.וְנִכְנַסְתִּי וְנִשְׁאַרְתִּיוְגַרְתִּי בָּהֶן,וְגַרְתִּי.וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁדְּלָתוֹת. מקום לחרדה אתמול נתקפתי חרדה. חשתי אותה בכל

* / טובה עזר פיירמןלְעוֹלָם לֹא מְאֻחָרמִדַּי,אָמְרָה לִי אִמָּא.כְּשֶׁאֱלוֹהִים רוֹצֶהלְשַׂמֵּחַאִם דֶּלֶת אַחַת הוּאסוֹגֵר,אֶת הַשְּׁנִיָּה הוּא פּוֹתֵחַ.אָמְרָה הִיא, אַךְ בְּדַלְתוֹתָיוסֵרְבָה לְהַכִּיר.כַּאֲשֶׁר

מחכים לשמחה כבר שנה / דיני ברק מֵאָז הַיּוֹם הַנּוֹרָאבּוֹ נִסְתַּלְּקָההַשִּׂמְחָהוְהַתּוֹרָה הִרְכִּינָהרֹאשָׁהּכְּבָר שָׁנָהשֶׁהַלֵּב עֲדַיִןבּשִׁבְעָה מחכים לשמחה מחצית ממאה הימים עברה.

הן אפשר כי עוד ערב יבוא,והשער יחרוק לו דומם,ועינייך יהיו כה טובות,כמו אין מלחמה בעולם(חיים חפר) הבוקר, כשתפסה אותי האזעקה

הילה / דיני ברק פֹּה עוֹמֵד עֵץשֶׁיָּדַע יָמִים שֶׁל הוֹד וּתְהִלָּהעַד שֶׁבָּאָה רוּחַ סְתָוהִפְשִׁיטָה אוֹתוֹ מִכְּבוֹדוֹוְכָעֵת עוֹמֵד הוּא עֵירֹםכְּשֶׁכָּל תִּפְאַרְתּוֹ

כל כך מוקדם נעשה מאוחר, בחורף…(אסתר קל) נכון, זה רק סתיו. עוד לא ממש חורף, אבל כבר מתחילים להרגיש אותו

הַבַּיִת בּוֹ נוֹלַדְתִּיהָיָה כְּמוֹ סוֹדשֶׁאִישׁ לֹא זָכָרלְסַפֵּר לִי עָלָיו.(מתוך "חמישה בתים וגעגוע" מאת יעל אזולאי קידר) כל בית צריך דלת

אֵיךְ אוֹמְרִים פְּרֵדָה / מיכאל זץ אֵיךְ אוֹמְרִים פְּרֵדָהבְּכַמָּה שׁוּרוֹת קְצָרוֹת,הֲרֵי הַחַיִּים שֶׁלָּנוּעוֹד מִתְהַוִּים.עֲצֵי הַפְּרִי שֶׁצָּמְחוּמִזְרָעִים שֶׁשָּׁתַלְנוּבְּחֶלְקַת הָאֱלֹהִים הָאֲחוֹרִיתטֶרֶם פָּרְחוּ

אני נעלבת אם מדמים אותי לקיר, הרי לא ניתן לטעות. מה שמייחד אותי הוא התנועה המהַפָּכֶת בין חוץ לפנים. זה

שריון / דיני ברק כְּשֶׁתָּפַרְתְּ לָךְ שִׁרְיוֹןמִקִּרְעֵי הַפְּגִיעוּתהֵגַנְתְּ עַל נַפְשֵׁךְ הַפְּצוּעָהקִוִּית לְהַחְלָמָה הוּא נָתַן לָךְ הֲגַנָּה לִתְקוּפָהוּבַחֲלוֹף הַזְּמַןהוּא הָפַךְ לִמְבוֹדֵדוְאַתְּ

אֲסִירַת תּוֹדָהעַל שֶׁלֹּא פָּסַקְתָּלִנְקֹשׁ עַל דַּלְתִּיגַּם כְּשֶׁצָּעַקְתִּי"אֲנִי לֹא בַּבַּיִת" (אחת העם) אני מתה על שירים קצרים. הם צריכים להיות מאוד

גוף / שלומית כהן אסיף האנשים אינם שקופיםבבית שקוראים לו גוף.הם גרים.הפרצוף הוא שלטהלשון מפתח.הפה הוא דלתהנחיריים ארובותהעיניים חלונותוהחיוך על