יום הכיפורים / דיני ברק
פָּתַחְתִּי אֶת הַחַלּוֹנוֹת לִרְוָחָה
וְנָתַתִּי לַחַג לְהִכָּנֵס
עִם כָּל הַקְּדֻשָּׁה.
נָשַׁמְתִּי לְקִרְבִּי
אֶת קוֹלוֹת הַתְּפִלָּה
שֶׁעָלוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת.
הֵם הֵבִיאוּ זִכְרוֹנוֹת
שֶׁל חַגִּים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת
מִבֹּקֶר וְעַד עֶרֶב.
אַבָּא בְּקוֹל צָלוּל וּמְלַטֵּף
מוֹבִיל אֶת קְהַל הַמִּתְפַּלְּלִים
בְּמִזְמוֹרֵי חַזָּנוּת עֲרֵבִים.
כָּךְ נָחֹגּוּ אֶצְלֵנוּ הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים
כְּשֶׁהוּא רָחוֹק מִבְּנוֹתָיו
וְקָרוֹב לֶאֱלֹהִים
*מתוך הספר "עכשיו תראי אותך"לפני 3 שנים, בתקופת הקורונה, כשעוד היו סגרים ואיסור התקהלות, התקבצו כל המתפללים של בית הכנסת השכונתי (שנמצא ברחבה מתחת לביתי) בשבתות ובחגים לתפילות משותפות באוויר הפתוח.
יכולתי לשמוע את קולות התפילה והשירה מבית הכנסת המאולתר ועם הצלילים המוכרים עלו גם הזיכרונות.
זיכרונות ילדות של ילדה שגדלה בבית דתי, בת לחזן שבילה שבתות וחגים בבית הכנסת.
בשבת בבוקר אבא אהב לקחת אותי לבית הכנסת (כדי לתת לאמא שקט) ולהושיב אותי על התיבה בעודו מחזן. הייתי מתבוננת מלמטה למעלה, לעזרת הנשים, וחושבת לעצמי שאיזה כיף שאני עוד קטנה ולא מגרשים אותי מפה.
אהבתי כשחגגו בר מצווה. אז היו נזרקות סוכריות מעזרת הנשים המנסות לפגוע בחתן בר המצווה. רגע לפני שאבא היה מביט למעלה ונותן את האות לוייברס (הנשים) הוא היה מאותת לי במחוות ראש, שתכף מתחילה החגיגה. אני, הקטנה, הייתי חומקת בשפיפה מהתיבה וזוחלת על הריצפה בין ספסלי המתפללים לאסוף את הנפלים (הסוכריות שפיספסו את חתן השמחה). הייתי חוזרת למקומי בידיים ובכיסים מלאים ואבא היה מחייך אלי בסיפוק וקורץ לי, וטופח על כיסו להראות לי שגם הוא אסף כמה עבורי.
ראש השנה ויום כיפור, נחשבו לתקופה הכי עמוסה של אבא. כמעט ולא ראינו אותו בבית כי הוא "עבד אצל אלוהים". הוא היה עסוק בלפתוח שערי שמים לקהל המתפללים, אבל לי זה לא הפריע להסתובב בבית הכנסת ולהרגיש כמו בעלת הבית, גם בלי הסוכריות.
משבגרתי וכניסתי לעזרת הגברים לוותה במבטים מצמיתים ולחשושים, כבר לא התחשק לי להתלוות לאבא ולאט-לאט התרחקתי מבית הכנסת ואח"כ גם מהדת.
שנים שלא דרכה כף רגלי בבית כנסת, אך באותו יום כיפור, בתקופת הקורונה, כששמעתי את קולות התפילה מבחוץ, הזיכרונות הציפו אותי.
זה נשמע כל-כך קרוב ויחד עם זה כל-כך רחוק.
מוצאי יום הכיפורים תשפ"ה ואני, בת לשליח ציבור ז"ל, מנצלת את הפתח שנפתח היום בשערי שמים ומתפללת לשובם של כל החטופים ולשלומם של כל הפצועים והחיילים הנלחמים על הגנתנו.
