כְּשֶׁאַתְּ כּוֹתֶבֶת
דֶּלֶת נִפְתַּחַת
שֶׁקֶט בָּא אֶל מִפְתָּנֵךְ
הוּא נִכְנָס עַל בְּהוֹנוֹת
מִתְאָרְכוֹת הַנְּשִׁימוֹת
(יעל קלו מור)
כשאני כותבת נפתחת דלת
לפעמים אני צריכה לעלות במדרגות, לפעמים אני צריכה להשתחל דרך פתח קטן ממידתי, לפעמים לעלות על קצות אצבעותי כדי להגיע לידית, לפעמים הדלת כה כבדה שאני צריכה להשקיע מאמץ גדול לפתחה, אבל אני יודעת, שכשאני כותבת תמיד היא נפתחת, הדלת לתוכי.
כשאני מצליחה להכנס אני פוגשת אותי, מתבונת בי, שואלת את עצמי שאלות והתשובות מגיעות מעצמן כרוח קלילה בשיח ישיר בין הרגש לתודעה.
השיר שבחרתי לצרף היום הוא של יעל קלו-מור המופלאה. שיר שאני אוהבת, אבל זו לא חכמה כי אני אוהבת כמעט את כל שיריה (זוכרים שהזכרתי את אוצר השירים שאני שומרת בתיקיה מיוחדת? אז השירים שלה תופסים שם מקום נכבד).
בחרתי בו כיוון שהיא פתחה עבורי את הדלת לכתיבה.
בתקופת הקורונה וכל הסגרים שליוו אותה, יצרו הרבה זמן של התבודדות ושקט. חשבתי שזה זמן מצוין להשקיע בעצמי וכיוון שתמיד הכתיבה בכלל והשירה בפרט היתה קרובה לליבי, החלטתי להרשם לקורס הכתיבה היוצרת שלה (בזום כמובן… קורונה…).
הכתיבה הפכה עבורי לתהליך של צמיחה והקשבה. היא לוותה בהמון יצירה, ממנה, בסופו של דבר, גם נאסף החומר לספר השירה שלי "עכשיו תראי אותך" שגם מספר, דרך השירים, על התהליך שעברתי.
מאז הקורונה אני מתחזקת את הכתיבה שלי בסדנאות כתיבה. מצאתי שמסגרת ממקדת אותי ומוציאה ממני יצירתיות.
היום אני נפגשת עם עצמי בכל בוקר לכתיבת זרם התודעה עם ענת קלו-לברון המופלאה וכך יוצא שבכל בוקר יש לי דייט עם עצמי, על כוס קפה או תה וזה פינוק אמיתי🥰
* האם גם לכם יש דייט עם עצמכם?
* מה עוזר לכם לפגוש את עצמכם?
