הן אפשר כי עוד ערב יבוא,
והשער יחרוק לו דומם,
ועינייך יהיו כה טובות,
כמו אין מלחמה בעולם
(חיים חפר)
הבוקר, כשתפסה אותי האזעקה במקלחת בבית אחותי בנשר, מיהרתי להתנגב ויצאתי אל הממ"ד עטופה במגבת כשכולי נוטפת מים וצחקתי על כך שאם הייתי צריכה לצאת כך בחופזה מהמקלחת לחדר המדרגות בביתי, היה מעניין לראות את תגובתם של השכנים.
בממ"ד דיברנו, איך לא, על איך אנחנו מתורגלים כבר בנוהל אזעקות. קופצים בבהלה, רצים, ממתינים וחוזרים לשיגרה.
להתרגל לרע – זה נורא!
מי יכול היה לדמיין שאנחנו כבר יותר משנה במלחמה, שהחיים שלנו, בכל המדינה, מתנהלים לפי טילים וכטב"מים ובקרבת מרחבים מוגנים, שכל החיים שהכרנו קודם כבר לא נראים אותו הדבר, עסקים סגורים, תושבים עקורים, עשרות משפחות מחכות ליקיריהן החטופים ומאות משפחות שכולות שחייהם לא יחזרו לעולם להיות כמו שהיו לפני השבת הארורה.
למדנו איך לדלג בין הטילים, לקטר על קושי החיים, למשוך את הקטר כנגד כל הסיכויים ולהמציא בדיחות סרקסטיות על החיים הבלתי אפשריים.
למדנו לנרמל את המלחמה על כל השלכותיה.
לפני הצהרים יצאנו לאזכרה של דודתי עדנה, שנפטרה ב"עצבת תורה" בדיוק לפני שנה ב-6:30 בבוקר (כן, גם זה קרה באותה שבת ארורה). ילדיה אמרו היום שהיא היתה בת מזל, גם כי לא סבלה לפני מותה ונפטרה בריאה וצלולה וגם משום שנחסכה ממנה השנה הנוראית הזו. היא לקחה ללב את כל מה שקרה טרום המלחמה.
עדיין, הסתלקותה בטרם עת היתה לכולנו הפתעה גמורה והעצימה את ההלם והעצבות.
בדרך לשם רק התפללתי שהכל יעבור בשלום, בלי צורך לעשות פזצט"א על אדמת בית העלמין בתל רגב (איזור מטווח), כי מילא ליפול, אבל לקום… זה כבר לא לגילי…😂
ואז בדרך, התנגן ברדיו השיר "הן אפשר" והייתי שקטה והקשבתי למילים , שפתאום קיבלו משמעות כבדה יותר. לא של עוד יום זיכרון, אלא של רוויה מהמלחמה, רוויה מ"הותר לפרסום", רוויה מהרוע, מהכאב ומהעצב.
הרגשתי את הגוש הזה בגרון, זה שמאיים לפרוץ מהעיניים ולפעמים אני מצליחה להגליץ' אותו בחזרה למקומו, אלא שהיום הוא איים וקיים, והדמעות פשוט זלגו לי מהעיניים.
היום המילים, ברגע המיוחד הזה שבין אזעקה לאזכרה, קיבלו משמעות אחרת. היום שמעתי אותן כבוגרת, עם פז"מ מלחמות ובעיקר כמיהה עצומה לשקט.
וצרחתי בליב "די!!! נמאס לי כבר מהחרא הזה!!!"
אני רוצה לראות אותנו כבר ביום שאחרי, איך אנחנו מתחילים לבנות את עצמינו כעם, כמדינה. שנאסוף את השברים ואח"כ נעבוד על איחויים.
בואו נקווה שאפשר 🙏
