מערכת יחסים לעולם לא 'מבזבזת זמן'.
(מקור לא ידוע)
או שהיא נותנת לך את מה שאתה רוצה,
או שהיא מלמדת אותך מה שאתה לא רוצה.
כאבי גדילה
את המשפט הזה, שמצאתי אי-שם ברשת, אהבתי ושמרתי בתיקיית הגוגל שלי. חיפשתי ולצערי לא מצאתי למי לתת את הקרדיט, אך היות וחכמה רבה טמונה בו החלטתי להעביר אותו הלאה. אם אתם מזהים את המקור, אשמח שתאירו את עיני ואתן את הקרדיט הראוי.
שמרתי את המשפט הזה (וזה היה לפני הרבה שנים) כי הוא הזכיר לי את הסיפור על החברה הכי טובה ש"פיטרתי".
במשך שנים החזקתי ממנה החברה הכי טובה והכי קרובה שלי בחברות שהתחילה כשהבכורים שלנו היו בני שנה. הסימנים היו לאורך כל הדרך, אך אני בחרתי שלא לראות אותם, הכלתי וסלחתי בכל פעם שפגעה בי (וזה קרה לעיתים תכופות).
בכל פעם שנפגעתי אספתי את עצמי, קיטרתי לעצמי והבלגתי, כי לא הרשיתי לעצמי לאבד אותה. החיוך שלה ועוד כל מיני מילות חנופה החליקו לי את הצפרדעים שהיא האכילה אותי במורד הגרון.
בלעתי כאלה המון רק כי לא רציתי לוותר עליה ועל החברות המשפחתית והזוגית שלנו. עשינו חגים ביחד וחופשות ביחד ופינטזנו על חו"ל משותף ביחד כשהילדים יגדלו מעט ויתאפשר.
לקח לי הרבה שנים והרבה דמעות וכאב לב להבין שהחברות הזו רעילה עבורי. יום אחד, כששפכתי את המטען העודף שלי בפני חברה אחרת, היא אמרה לי שהיא פשוט מתעללת בי.
כן, היא השתמשה במילה מתעללת.
מילה קשה, שכשהיא אמרה אותה בקול רם, זה פתאום היכה בי.
לפעמים צריך לשיים רגשות כדי להנכיח אותן וזה היה הרגע. פתאום הכל היה ברור לי, ולכשהם התבהרו, ידעתי בוודאות שהקשר הזה רעיל עבורי ושום דבר לא שווה לי את הפגיעה המתמשכת בדימוי ובביטחון העצמי שלי.
זה היה הרגע שהחלטתי לשים לו סוף.
אני לא מצטערת על מה שהיה.
זה היה קשר שהיה לו שעור חשוב מאוד בהתפתחותי ואת מקומו תפס שיעור חשוב בערך העצמי שלי.
חשבו על שעורים כאלה בחייכם. מה למדתם על עצמכם? האם הצלחתם לשרטט את הגבולות שלכם?
