העיקר איננו איך מבשלים,
אלא מידת האהבה
שמרכיבים בה את הכל."
(מתוך 'החייל האמיץ שווייק' מאת ירוסלב האשק)
היום היה יום בהיר וקפוא והחלטנו להזמין לארוחת צהרים את המשפחה שבביתם בלקסינגטון אנו מתארחים. את הדודים מבית האבות ואת בנם, אישתו ושני ילדיהם הקטנים והמקסימים שהגיעו מבוסטון.
התעוררנו מוקדם והתחלנו לעבוד, האיש שלי ואני, כצוות מיומן במטבח ולהכין את התפריט אותו תכננו.
כשאנחנו מגיעים לביקור הם תמיד שמחים כשאני נכנסת למטבח. זה לא רק כי הם אוהבים את הבישולים שלי או כי הם מכבדים אותי. זה כי הם יודעים שאני מבשלת בריא וזו הזדמנות בשבילם לאכול ארוחה שהוכנה מאפס, עם ירקות טריים, ללא חומרים משמרים זה דבר מאוד נדיר בבית האמריקאי.
אפשר למצוא אצלם במזווה תערובות מוכנות. רק להוסיף נוזלים, לחמם, לערבב ולהגיש. הכל עתיר קלוריות של שומנים שונים כמו גבינת צ'דר או פרמזן, מיונז וסוכר על כל צורותיו, צבעי מאכל וחומרים מלאכותיים שמוסיפים צבע, טעם וריח. הכל כדי שהטעם יגרה אותך לאכול עוד עד כדי יצירת התמכרות. ולמה טובה ההתמכרות למתוק/מלוח והשמן? ברור שלחברות המייצרות, המוכרות ורשתות השיווק. המטרה מקדשת את האמצעים.
נדמה לי שרק בארה"ב אפשר למצוא מידות בגדים של 3XL או 4XL וזה לא בא יש מאין.
אני זוכרת את הביקור הראשון שלנו בארה"ב (1987). שם נתקלתי לראשונה באנשים עם ממדים עצומים, פתולוגים.
האישה הגדולה יצאה מגלידריה בבוסטון שנקראה סטיבי'ס, עם גביע גלידה עצום בידה ונכנסה למכונית הוולוו סטיישן שלה למושב הנהג. לידה התיישב בן הזוג שלה. בחור רגיל במימדיו שהתגמד נוכח מימדיה. היא היתה גדולה. לא סתם גדולה. עצומה.
לא יכולתי להתיק את עיניי ממנה והמבט שלי ליווה אותה עד שנכנסה למכונית. כשראיתי (וגם שמעתי) את הרכב מתלונן בחריקה ושוקע תחת כובד משקלה בכניעה, נשמטה לי הלסת בפליאה ושכחה להסגר.
לא הבנתי איך מגיעים למעמדים כאלה או איך בכלל חיים עם מימדים כאלה.
הרבה דובר על התזונה הלא בריאה של העולם המערבי. פעם חשבנו שמי שסובל מתת תזונה הוא בהכרח רזה ועודף משקל מעיד על בריאות.
היום, בעידן המודרני, כבר יודעים שאפשר גם להיות שמנים וגם לסבול מתת תזונה. זה קורה כשאוכלים ג'אנק, כלומר, אוכל מתועש עתיר בקלוריות ודל ברכיבי תזונה בריאותיים.
מחקרים מראים כי אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, שהם דלי אמצעים, נוטים לרכוש מזון זול יותר, שלרוב הוא פחות בריא וגם עתיר בקלוריות. מזון מהיר ומעובד, למשל, הוא זול יותר ממזון טרי ובריא, ולכן הוא נצרך יותר בקרב אוכלוסיות עניות. לראיה, השוו מחיר ארוחה במקדונלד לעומת ארוחה במסעדה אחרת.
אז כיוון שבאנו עם אג'נדה בריאה לארה"ב, פינקנו היום את האמריקאים שלנו בתפריט הבא:
פתחנו במרק עוף אמיתי עם אטריות.
המשכנו עם שניצלים טריים (אני מעדיפה לא לטגן, אבל הם מתים על שניצל וזו לא מנה שרווחת במסעדות, כמו למשל באירופה אז פירגנתי להם) בתוספת פירה ושעועית ירוקה טריה מוקפצת.
לקינוח הגשנו פירות טריים אננס, מלון ופירות יער, שמאוד זולים וטובים פה (חתכנו לבד למרות שיש לקנות הכל חתוך ומוכן).
ולא יכולנו לוותר על בראוניז לשוקוהוליקית שלנו, קרן, שלא משנה מה היא תשכח, ומה היא תזכור, שוקולד זה ב DNA שלה.
הזוג הצעיר לא ויתר ויצא עם כל השאריות, אספקה להמשך השבוע.
אז מה אתכם? האם אכלתם השבת אוכל בריא? ואיך התזונה שלכם בד"כ? (אני מודה שכשאני בחו"ל אני מזייפת ובארץ יותר קל לי להקפיד).
חג ההאלווין משאיר את השוק האמריקאי שופע דלועים והמאכל הכי נפוץ בסופרים הוא פאי דלעת.