אובה, כשאתה נותן מתנה לאדם אחר,
לא המקבל הוא המבורך, אלא מי שנותן.
(מתוך "איש ושמו אובה" מאת פרדריק בקמן)
יום אחרון ופרידה
סיבוב אחרון ובדיקה
וצ'ק ליסט רגע לפני העזיבה:
✅ מזוודות עמוסות ודחוסות – יש
✅ תרמילי גב מתפקעים – יש
✅ דרכונים בשלוף – יש
✅ כריכים ופירות למסע הארוך (3 טיסות ו-2 קונקשנים) – יש
✅ מים – יש (לזכור לרוקן לפני הביקורת)
✅ זכרונות – יש גם יש.
מזג אויר הנאה עושה לנו פרידה נאה. שמים בהירים ו- 8 מעלות צלסיוס (נחשבת טמפרטורה נעימה בעונה זו) ואנחנו יוצאים לטיול רגלי בשכונה לפני שבאים לאסוף אותנו. אני נותנת מבט ארוך ואיטי, כמו סורקת ומתייקת בזיכרוני, את הבית, את הסביבה, את היער, הסנאים והצבאים הביישניים,
את הנוף הניבט מהחלונות המרובים.
יודעת שזו כנראה הפעם האחרונה שלנו פה בלקסינגטון, בבית שאני כה אוהבת. ונוצרת.
נוצרת כל רגע, כל דקה, כל ביקור, כל זיכרון, כל תקופה.
מברכת על ההזדמנות שהייתה לנו להיות פה בכלל, ועם אלי לבד בבית, בפרט, רק הוא ואני
עם מאות המטרים הריקים מהם, אך מלאים בהווייתם.
מברכת על מזג האוויר שהיה טוב אלינו במשך שבועיים, מברכת על המפגשים המקרבים עם המשפחה הרחוקה, מברכת על החברים הוותיקים בבוסטון והחברות שנשמרה מימיי הצבא, על הארוחות, על הטיולים, על המראות המפעימים.
מברכת על כולם.
מברכת ומרגישה מבורכת, על האפשרות לתת ולעשות טוב למי שאני אוהבת, לחבק, לדבר, להזכיר ולהיזכר ולהכניס אור בחיי ובחיי האחר.
נכנסים אל הרכב ויוצאים אל הדרך.
היעד הקרוב – שדה התעופה לוגן בבוסטון.
היעד הסופי – נתב"ג, ישראל.
בין לבין 3 טיסות.
שתהיה לנו דרך צלחה ושנספיק להגיע בזמן לכל טיסה
