אפשרות בחירה רבה מדיי מובילה למתח נפשי
בייחוד כשהיא מלווה ברגשות חרדה, דאגה לסטטוס,
הצורך בהסתגלות, השוואה לאחרים,
ויותר מכול השאיפה לרצות הכול.
ברי שוורץ מתוך 'הפרדוקס של הבחירה'
לבחור נכון
אחרי בוקר של חוויית שלג מפעימה ומרגשת, החלטנו לנצל את שעות הצהרים לקצת שופינג. בכל זאת, ל"יונייטד סטייק אוף אמריקה" יש להציע שפע רב וכביר.
אני עוד זוכרת ימים אחרים, שהמדינה שלנו היתה צעירה, מתפתחת ומצומצמת במבחר, וכשמישהו מהמשפחה היה טס לאמריקה, היינו מציידים אותו ברשימת קניות באורך הגלות, כי אמריקה תמיד נחשבה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
כשביקרנו שם בפעם הראשונה שלנו בשנת 1987, נכנסנו לסופרמרקט גדול מימדים (היום גם בארץ יש כמה כאלה) ואני זוכרת שהדבר שהתפעלנו מהשפע הנמצא על המדפים.
אני זוכרת שהתלבטתי איזה לחם לקנות בסופר. בארץ הכרנו רק לחם שחור (אחיד), לחם לבן ולחם קימל – פיסגת הקולינריה. כשנגעתי בלחמים דרך הניילון העוטף אותם, גיליתי לדאבוני, שכולם, בלי יוצא מן הכלל, ספוגיים ורכים. כבר אז הבנתי שקולינריה זה לא הצד החזק של האמריקאים, כי כולם יודעים שהחלק הכי טעים בלחם זה הקשה.
אח"כ גיליתי מעבר שלם של גבינות. נשבעת שספרתי חמישים גוונים של צהוב (עד לאותו הרגע חשבתי שיש רק גבינת עמק), ועוד חמישים סוגים של גבינות שמנת אחרות, אבל 9% אחד לרפואה לא מצאתי (אז עוד לא המציאו את ה 5% או 3%).
הכל בגדול, בהרבה, בהמון, בשפע אינסופי, שבא רק כדי לגרות את התיאבון וכמובן, לבלבל.
עוד פרט חשוב שהמציאו האמריקאים, כדי לגרום לך להתמכר ולרצות לאכול יותר, הם מוסיפים סוכר או מונוסודיום גלוטומט שיוצר את טעם האוממי הממכר.
האמריקאים גם ידועים כעצלנים והם לרוב לא מבשלים, אלא מעדיפים לקנות אוכל מוכן. רק לשים בקערה ולהוסיף רוטב, או רק לחמם במיקרו 2 דקות וכו'.
השבוע הופתעתי כשראיתי שמוכרים בסופר מרק עוף בקרטונים (כמו חלב). להכין מרק עוף זה בועז קלי קלות, חשבתי לעצמי.
אז זהו, שלהם לא.
יש פה הכל מהכל ובגדול וזה מדהים.
אתמול נכנסו גם למארשלס, רשת אמריקאית זולה ללבוש (לגוף ולבית). הרשת מוכרת בד"כ מוצרים מהעונה שעברה או מוצרים שהוחזרו מחנויות הרשת האחרות במחיר זול.
למי שמחפש מציאות, כמוני, זה גן עדן (או שלא…).
בפועל, מה שקורה לי בד"כ זה שאני מתלהבת בהתחלה כמו ילדה בחנות ממתקים, רצה בין כל מתקני התליה, מדפדפת בפריטים ועורמת פריטים בעגלה.
באיזשהו שלב אני מתחילה להתעצבן שהכל מעורבב ואין סדר מסויים (למשל: חולצות, סריגים, קיץ, חורף, ספורט וכו'). ואז כשהעגלה עולה על גדותיה, אני נכנסת למדוד. מתקלפת מכל השכבות ובודקת את מגוון הבגדים האקלקטי שליקטתי. מתפשטת, מודדת, פושטת, לובשת וחוזר חלילה. רואה פתאום שחלק לא במידה שלי ומקטרת מה לעזאזל עושה בגד במידה S בסטנד של ה XL?
בשלב מסויים אני מאבדת את זה. חם לי למות מהמזגן המחניק, העיניים איבדו אזימוט מהמבחר והמוח התעייף מהצורך לקבל החלטות.
אלי לא יעיל בשלב הזה כי הוא עסוק בליקוט עצמי, ואני מרגישה עייפה ומותשת. אני רק רוצה לצאת משם.
מיציתי!
להיום… 
אני שמחה שיש אפשרויות לבחירה ומבחר גדול, אך אותי, באופן אישי, זה מעייף, מבלבל ובכלל, אני זקוקה להכל יותר מצומצם. הייתי שמחה להנמיך קצת את הווליום.
איך אתם עם מגוון שופע של אפשרויות בחירה?
