מאה יום מהיום – יום #70 (15/11/2024)

מוזיקה שוטפת מהנפש את האבק של חיי היום־יום

(ברתולד אוארבך, סופר ומשורר יהודי-גרמני)

דלת למוסיקה

לפני הרבה שנים קיבלתי מאחותי מתנה מאוד מיוחדת, מתנה חווייתית שהיא סוג של טיפול במיטת מוסיקה.
כן, גם אני לא ידעתי בדיוק למה הכוונה (מעולם לא שמעתי על סוג טיפול כזה), אבל הלכתי נרגשת לגלות במה מדובר ואיך בכלל מיטה יכולה להיות מוסיקלית.

הוכנסתי לחדר שמערכת הגברה עצומה כיסתה כמעט קיר שלם. במרכז החדר היתה מיטה זוגית עליה הונחיתי לשכב. על ביטני הנחתי כרית שהיתה על המיטה כדי לתת לעצמי סוג של תחושת הגנה. המפעילה אמרה לי "אל תִּלָּחֲצִי. זה לא כואב. תזרמי עם החוויה ותהני" עזבה את החדר וסגרה את הדלת.
מבחוץ היא כיבתה את האור ואני נותרתי בעלטה כבדה שהשתלטה על חלל החדר כשמעט נוריות הבקרה האדומות הקטנות של מערכת ההגברה מרצדות בחלל.
מתמסרת ל"טיפול" שכבתי עצומת עיניים כשידיי מונחות על הכרית מהדקות אותה לביטני, נשמתי עמוקות וחיכיתי לבאות.

תוך רגע התפשטו צלילים בחלל החדר ובקעו מכל מקום אפשרי. מתחתיי, מצדדיי ומעלי.
ציפיתי למוסיקה שתבקע מהרמקולים בהם הבחנתי בחלל החדר, אבל מה שהפתיע אותי יותר היה המזרון.
כל המזרון היה רמקול אחד גדול שרעד ורטט עם הצלילים והכרית התמימה, שהנחתי על בטני, אף היא החלה להפיק צלילים והכל סביבי רטט לקולם של הצלילים שחדרו והרעידו את הדם בכליו. כל גופי רטט לצלילי המוסיקה.

הצלילים אמנם היו עוצמתיים, ואני לא יודעת להסביר את זה, אך זה לא הפריע. נהפוך הוא. זה היה נעים מאוד ומאוד מרגש.
הויברציות האלו שישחררו מנעולים רגשיים בגופי ופרץ דמעות בלתי צפוי ובכי בלתי נשלט יצאו מתוכי, שטפו וניקו אותי.
כך בכיתי בקול במשך כמה דקות עד שנרגעתי.
זו היתה חוויה עוצמתית, מנקה ומזככת נפש מאין כמוה.

בימים אלה, בהם קשה לחיות בארץ שכבר יותר משנה במלחמה (מבפנים ומבחוץ), ויחד עם זה גם קשה לעזוב אותה בגלל הבידוד התעופתי (שגם הוא בגלל המלחמה), ירדנו לאילת לפסטיבל הג'אז, להזכר בטעמה של חופשה ולהסניף קצת מוסיקה טובה.
העיר מלאה באנשים שבאו לראות הופעות מוסיקאליות תחת כיפת השמים, כשבריזת ים סוף הסתווית הנעימה מנשבת ולשמוע מוסיקה טובה. להניע את הגוף לקולם של צלילים, לשיר בקול את השירים המוכרים ולהריע להדרן למוסיקאים המוכשרים.

היום כתבתי לחברה שאני נמצאת בבועה שפויה ותרבותית בורחת ממציאות עגומה.
הרגשתי היום, אחרי שתי הופעות נפלאות בנמל, שהמוסיקה שוטפת את אבק היומיום מחיי ומחזירה קצת צבע ללחיי.

איזה סוג מוסיקה אתם אוהבים ומה מכניסה לכם המוסיקה לחיים?
ספרו על חוויה מיוחדת שקשורה למוסיקה.

אילו צלילים מפיקים הנקשנים? – אובידוש, פורטוגל, ספטמבר 2024

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עגלת קניות
Scroll to Top