"לא בשקיעה, לא בזריחה, לא במראה הים הזוהר – היופי הוא בלבנו פנימה, לא בשום מקום אחר. " (אסתר קל)
בשיטוט ברחובות פורטו מצאתי הרבה דלתות מעניינות, אך אני דווקא אוהבת להתעכב על אלה ה"שרוטות". לדעתי, יש המון יופי בסדקים, ואותי הם יותר מעניינים. יש יופי בחוסר השלמות.
כדי לראות יופי בלא מושלם צריך לקבל את העובדה שאין שום דבר מושלם (למרות שהסלנג שחק את המילה הזו) ולראות את חוסר השלמות בי, בעצמי, בתוכי. יתרה מכך, גם לראות וגם לקבל, שזה אומר להשלים עם אי-השלמות.
זה הזכיר לי, שבכל סדנאות הכתיבה בהן השתתפתי, למדנו שגיבור הסיפור שלנו צריך להיות שרוט, פגוע, פגיע, כי המושלם מרחיק אותנו מדמותו ולא גורם לנו להזדהות אתו. כולנו עטורי סדקים של החיים.
על הדלת שבתמונה יש שיאמרו שהיא מכוערת, ישנה ולא מעניינת, נעולה, דהויה ומתקלפת. אחרים יגידו שהיא יפיפיה אמיתית, מסקרנת ומסתירה אמת כואבת. אני אומרת שיופיה טמון בכיעורה ושאני מסוקרנת לשמוע את סיפורה.
ומה אתם חושבים על המושג מושלם? מהו מושלם עבורכם? האם אתם חשים מושלמים, ואם כן מה גורם לכם לחוש כך?
