להתערבות צריך שניים:
אחד טיפש
ואחד נוכל
(משפטי החכמה של אבא ממקור לא ידוע)
דלת למזל – "בוקר טוב שבע, שבע"
נולדתי אחרי שתי אחיותיי, בתקופה בא לא חלמו על אולטראסאונד בכלל או אולטראסאונד איברים בפרט, וחוץ מניחושים ואמונות תפלות לא הייתה שום דרך לקבוע את מין הילוד.
אבא התפלל לבן שהפעם המזל יאיר לו פנים ויציל אותו מהבושה ומהתואר המפוקפק "אבו אל בנאת".
אשר, לעומתו, היה בטוח שגם הפעם זו תהיה בת.
אשר היה טיפוס ססגוני וקפיצי, כמו דחסו לתוך מימדיו הקטנים אנרגיה ושמחת חיים בכמות גבוהה והן חוגגות בהיסטריה. אשר היה סוג של עארס ממוצא יֵקֶה. את צווארו עיטרה שרשרת זהב עבה ועליה תליון מגן דוד גדול, על קמיצתו ענד טבעת חותם מזהב ואת שפתו העליונה עיטר שפם קטן.
באנרגיות, הוא היה הגירסה הגברית של ד"ר רות וסטהיימר. דיבר מהר במבטא יקי, הרבה לצחוק בקול והילוכו היה מהיר ואנרגטי בצורה שלא הלמה את גילו (והוא היה מבוגר מאבי בכמה שנים).
אשר היה נוהג לקפוץ מידי פעם אלינו הביתה ובידו חוברת עטופה בנייר עיתון שהיה ברור לכולנו שזה לא דג מלוח, אלא משלוח חדש של חוברות פורנוגרפיות לאבא, שאשר סיים להתרשם מהן.
שרה, אישתו, הייתה שקטה ומופנמת, אישה של בית. היא הצטרפה אליו לעיתים לביקור בבתינו ותמיד ישבה וסרגה ביחד עם אמא. לא הייתה יומולדת שלא הייתי מקבלת ממנה סוודר או אפודה, בדרך כלל בצבע ורוד רך.
שניהם היו שורדי אושוויץ, שבעקבות הניסויים של מנגלה ימח שמו וזכרו, שרה נשארה עקרה. הם לא זכו לילדים משלהם ורק אחרי שנים רבות ובגיל מבוגר זכו לאמץ ילד שבא ממשפחה הרוסה.
אשר, ואבא התווכחו רבות על מין הילוד ואשר נהנה להקניט את אבא ששוב זו בת ואילו אבא בשלו, החזיר לו בידענות, שהפעם זה בטוח בן.
יום אחד אשר אמר לאבא "אני מוכן להתערב איתך על בקבוק 777 שזו בת!" (ברנדי 777 של כרמל היה הברנדי הראשון והמוביל במדינה הקטנה, הצעירה והמתפתחת שלנו ונחשב ליקר ויוקרתי).
אבא, שהיה זחוח בבטחונו (או בטוח בזחיחותו), שאני, זו שמתבשלת שם בבטן, זה בן, הסכים להתערבות והם תקעו ידיים בהתערבות גברית.
אין לי מושג איך אבא הגיב כשהאחות בישרה לו שנולדה לו עוד בת ואין לי מושג אם הוא עמד בסוף בהתחייבותו וקנה לאשר את הברנדי היוקרתי.
מה שאני כן יודעת זה שאבא הפסיד בהתערבות הפסד כפול. אחד כי אשר זכה. שתיים, וזה כדי לעשות את שמחתו כפולה, כי נולדתי בתאריך יום הולדתו של אשר וכל יומולדת שלי הוא היה צריך לשמוע את הבדיחה עליו שוב ושוב, כמו סדין אדום לכסילותו.
אבא נהג תמיד לומר שלהתערבות צריך שניים – אחד טיפש ואחד נוכל. יש לי הרגשה שהוא למד את הלקח שלו מההתערבות הזו.
ולעניין ה"שבע, שבע" – אשר היקר מעולם לא שכח את יום הולדתי. הוא נהג להתקשר אלי באותו היום מוקדם מאוד בבוקר (פעמים רבות העיר אותי) רק כדי לוודא שהוא הראשון שמאחל לי מזל טוב. כך היה עד יום מותו. אף פעם לא נתן לי את הזכות להיות הראשונה, כמו רצה להזכיר שאני היא הזכיה שלו.
"בוקר טוב שבע, שבע, שבע" היה פותח בקול מלא אנרגיה ושמחה שגרם לי לחייך. אני הייתי צוחקת ומברכת אותו שלעולם לא יאבד את חוש ההומור שלו ושתמיד אזכה לטלפון הראשון ממנו.
קראו לי כבר בהרבה שמות חיבה וכינויים במהלך חיי, חלקם אהבתי וחלקם תיעבתי, אך את הכינוי "שבע, שבע", שלא שייך לאף אחת מהקטגוריות שלעיל אהבתי מכל, ולו רק בגלל הסיפור הזה, שנזכרתי בו בזכות היום ה-77 לאתגר.
פוסט זה הוא לזכרם של אשר ושרה פרדין ז"ל בהערכה, בתודה ובאהבה על מי שהייתם בשבילי ועל התרומה הנפלאה לזיכרונות ילדותי.
יש לכם סיפורים על התערבות עסיסית או על זיכרון הקשור ללידתכם, מקור שמכם או בכלל זיכרון ילדות כייפי, אל תשאירו אצלכם. שתפו. שכולם ייהנו.
