אֲסִירַת תּוֹדָה
עַל שֶׁלֹּא פָּסַקְתָּ
לִנְקֹשׁ עַל דַּלְתִּי
גַּם כְּשֶׁצָּעַקְתִּי
"אֲנִי לֹא בַּבַּיִת"
(אחת העם)
אני מתה על שירים קצרים. הם צריכים להיות מאוד מדוייקים. יש בתמצות המון חכמה. כי זה לא פשוט להכניס עולם ומלואו לשיר קצר.
בשירה מודה אחת העם (שם עט) למישהו שלא ויתר עליה, כיוון שהייתה משמעות להתעקשות שלו עליה.
האם כשאני מבקשת להתבודד יש בי גם קול פנימי המבקש להיות מחובק?
מה דעתכם?
מה השיר הזה עושה לכם?
