מֵאֲחוֹרֵי כָּל דֶּלֶת סְגוּרָה
יֶשְׁנוֹ אָדָם הַמְּחַכֶּה
לִרְאוֹת אֶת הַיָּדִית זָזָה
(גלי רביץ)
היום, אנו מציינים שנה מאז השבת הארורה ופרוץ המלחמה. זה לא נתפס!
המסוקים הצבאיים עדיין עוברים מעל ביתי, שבין שיבא לבלינסון, והצליל הזה מפעיל אצלי באופן אוטומטי את המחשבות הכי נוראיות על תקריות ופצועים. כן, גם הבוקר הם חלפו מעל ביתי ואני רק רוצה שזה יפסק.
כולנו רוצים ומחכים שהסיוט הזה כבר יסתיים, שהידית תזוז ויכנסו כל החטופים והחיילים בשלום לביתם.
רק על זה יכולתי לחשוב היום כשפגשתי את השיר של גלי רביץ.
כל שאר המחשבות בראשי כרגע, הם קו אחד ארוך של ציפיה.
