בכפר לבן
את מדמיינת
איך דלתות כחולות נפתחות
וסרטים אדומים
נפרמים
על עציצים מוקפדים
(הילה גבאי)
מסתבר, שאין דבר כזה צרוף מקרים…
הבוקר בדיפדופי בפייסבוק נתקלתי באקראי בפוסט של הילה גבאי, מורתי המופלאה לקלפים טיפוליים ואישה שהיא קסם.
זה הפתיע אותי מאחר והפוסט נכתב לפני 3 שנים (2.10.2021) ואפילו לא שמתי לב שזה שיתוף של זכרון שעשתה. סתם, משום מקום, הוא קפץ לי. כאילו ידע שאני עמוק בתוך אתגר הדלתות שלי.
משהו קארמתי הביא את הפוסט הזה אלי ובזמן הנכון. מהבוקר התלבטתי מה אכתוב היום והנה, הפוסט הזה נופל עלי מהשמים.
קיבלתי מהילה את רשותה לצטט אותה. תודה רבה אהובה 🙏 באת לי בול בזמן ❤
אז בלי להכביר במילים, אני מניחה פה את מילותיה היפות והמלטפות של הילה, ומזמינה אתכם לזרום עם הטקסט. לעצום את העיניים, לפתוח דלת כחולה אל האופק, להרגיש את הבריזה הנעימה של חודש אוקטובר לוטפת את פניכם ולנשום אותה ואיתה.
תרגישו כמה זה נעים.
לא צריך יותר!
שתהיה שנה קלה ובשורות טובות🙏🏻
* \ הילה גבאי
בכפר לבן
את מדמיינת
איך דלתות כחולות נפתחות
וסרטים אדומים
נפרמים
על עציצים מוקפדים.
השעה מתחלפת
הזמן מתחרה
עם הרוח
וכשהקצב מתגבר
והקשב מסתחרר
את מזמנת לך נקודת
עצירה
רגע לבהות
רגע לנצור
רגע לאחוז.
לא אהובה,
את הזמן לא תוכלי לעצור
אבל המילים שלך
כמו קסם
יכולות
להפקיד
מתיקות של זיכרונות
בתוך תיבה
כזו שתוכלי לפתוח בכל
עת
לשמר לימים של שגרה
לעורר בך
אמת.
וברגע של אמת,
זוגות מחובקים
חולפים
אחד שהוא שניים
שהם אחד
מזכירים אפשרויות
מעלים זיכרונות
במה תבחרי?
בוחרת.
להזכיר
שמשהו תמיד
מתרחש
תנועה איטית
תמיד
מתרחשת
ומשהו חדש
תמיד
מתרגש
כן, לעתים מעבר למה
שהעין משגת,
מעבר למה
שאת בשלה
לבקש.
מבקשת
אותך
מזמינה אותך,
אהובה
לאפשר לעצמך מדי פעם
לעצור
לסגור את עינייך
בדיוק היכן שאת
כעת.
ולתת למראות להיכנס.
להבחין ש
משהו תמיד מתחדש
מחכה שתפתחי לו דלת
או חלון.
את מוכנה?
