מעשיו של אדם נשארים אפילו אחריו עצמו: הבית שבנה, הספר שכתב, העץ שנטע – הקפידו, על כן, במעשים" (אסתר קל)
ימים קשים עוברים עלינו, מבחוץ ומבפנים.
נטרקה הדלת על נסראללה. אני מרגישה, משום מה, אף יותר חרדה, בעיקר מן הלא נודע ומן ההסלמה.
אני מנסה לא לפתוח לרווחה את הדלת לידיעות, נותנת להן להיכנס לאט-לאט, במנות קטנות, אך הן מתנפלות עלי מכל כיוון ואני מרגישה קטנה וחסרת אונים מול כל הרוע המשתולל באזור.
מעניין אם כל ענייני המלחמות האלה זה רק עניין של בנים…
אני מוצאת את עצמי תוהה איך היה נראה העולם אם היו מנהלות אותו נשים…
מה אתם מרגישים ואיך אתם מתמודדים עם מה שקורה?
תצלום בית נטוש בכפר Raches באי איקריה, משל להרס שמלחמות גובות.
באיקריה ביקרתי ביוני 2023 והתרשמתי ממנו מאוד. זהו אי שלו, שהזמן עצר בו מלכת והוא נחשב לאחד מה-Blue zone בעולם, כלומר, מקום בו תוחלת החיים הממוצעת היא 100+. הייתי שמחה לחיות בו בעיקר בימים כמו אלו.