אנו מתקיימים ממה שאנו מקבלים;
אך אנו בונים את החיים על מה שאנו נותנים.
(ווינסטון צ'רצ'יל)
סיכום ביניים
אני מסתכלת על מניין הימים ומתחילה להילחץ.
זה תכף נגמר, אני חושבת לעצמי, עוד לא כתבתי על זה ועל זה, ומה יהיה? וגם מגיע הרגע הזה שצריך להתחיל להתכנס ולסכם, ואיך אסכם את זה?
במהלך ה-97 ימים האחרונים מאז תחילת האתגר קיבלתי מכם המון תגובות, מחמאות, עידוד ורעיונות להמשך. גיליתי מבינכם קוראים נאמנים ואדוקים, שעוקבים אחרי באדיקות ומחכים לדלת היומית שתפתח.
הוחמאתי מהעובדה הזו ומאוד הופתעתי, כשגיליתי שיש עוקבות שקטות (כאלה שלא מגיבות לפוסט), ושבמפגש מספרות לי על החיבור שלהן לדלתות, על דלתות שצילמו או ראו (בארץ ובעולם), ויש כאלה ששולחים לי כתבות ותמונות בכל הזדמנות.
יש כבר גם כאלה המזהים אותי עם הדלתות ובהזדמנויות שונות הצביעו על דלת ואמרו "דיני, הנה דלת בשבילך".
ככל שחולף הזמן מתחילת האתגר, מתבהר לי שאני לא מיוחדת בפטיש שלי לדלתות. יש עוד לא מעט משוגעים לדבר ואני לא לבד ואיזה כיף לגלות עוד משוגעים לדבר!
אז אחרי שקיבלתי הבוקר תמונה נוספת מחברה, וכיוון שאני תכף נוגעת בקו הסיום בסיפוק והנאה, החלטתי לייעד את הפוסט הזה לדלתות שלכם, אלה ששלחתם ואלה שרציתם ולא העזתם. זה הזמן שלכם להיות חלק מהפטיש (שמסתבר שהוא לא רק שלי) ולהוסיף בתגובות את הדלתות המיוחדות שלכם.
חנוכה בפתח, היום הוא היום הכי קצר בשנה (יותר חושך מאור), אז בואו נפתח את כל הדלתות, וניתן לאור להכנס 
יאללה, תזרמו ותזרימו תמונות. אני גם מחכה וגם מצפה 
