"אם מתחשק לך לפעמים לפתוח לרגע את דלת הקסמים בוא ואתן לך מפתח, תיכנס ותהיה אורח."
(מתוך "דלת הקסמים" / יורם טהרלב)
בשנות השמונים הוקרנה בטלויזיה הלימודית סידרת הילדים "דלת הקסמים" בה הקוסם יהויכין קוק הציל את האחים יואבי והגרי מתאונות שעמדו להתרחש ולימד את כל ילדי ישראל זהירות בדרכים (אני לא כזו גאונה. נעזרתי בויקיפדיה 😉).
האמת היא, שאני מתגעגעת לטלויזיה של פעם, ההיא בלי פרסומות, עם מהדורת חדשות בת חצי שעה בשמונה בערב והזמן הרב שנותר לנו לקרוא ולדבר עם בני אדם סביבינו. לי, באופן אישי, קשה עם ההפגזות האינפורמטיביות האלה ואני בעיקר מרגישה הצפה וצורך ב"shut down". הייתי רוצה שתהיה לי דלת קסמים כזו, שאוכל לפתוח ולעבור לעולם אחר, יותר שקט ושלו. ואם להיות יותר ספציפית, בא לי מקום מפלט שהוא טבע. כזה עם המון עצים ופכפוך מים וציוץ ציפורים ואיוושת עלים. לפעמים אני בורחת לעולם כזה בעזרת מדיטציה ולפעמים גם זה לא עוזר.
ספרו לי מה איתכם, איך נראית דלת הקסמים שלכם? לאן היא לוקחת אתכם? מה התדירות שאתם בורחים אליה (לפחות מחשבתית)? אתם מוזמנים לחשוב, לפנטז וגם לשתף.
