"העולם מתחלק לשניים:
כאלה שאוהבים שוקולד וכאלה שמשקרים" (מקור לא ידוע)
אני לא יודעת לשקר. תמיד אהבתי שוקולד, עוד בשחר ילדותי, אז החלטתי היום לפתוח קצת את הדלת ולאפשר לכם הצצה לימים ההם, כשהייתי ילדה קטנה.
עוד בתור ילדה לא ידעתי להאריך בשנתי כמו חברותיי. לא בחופשים וגם לא בשבת בבוקר. כשכל חברותיי היו מקיצות בשבת קרוב לשעת הצהרים, אני הייתי מקיצה מוקדם ומחפשת לעצמי תעסוקה. אמא, שגם התעוררה מוקדם לנצל "זמן שקט", נהגה לשכב במיטה ולקרוא. אז עוד לא היו מגוון מסכים כמו היום שיספקו תעסוקה לילדים. היה רק ערוץ טלוויזיה אחד, שגם הוא לא שידר בשבת בבוקר (זה התחילו רק במהלך מלחמת יום כיפור).
כיוון שהקצתי מוקדם ומיציתי מהר מאוד את המיטה, יצא שהשתעממתי מלשמור על השקט. כדי לקנות לעצמה "זמן שקט" בשבת בבוקר ולהשאיר אותי עסוקה במיטה, אמא דאגה לשחד אותי עם צלחת הפתעה.
בצלחת הקומפוט מהזכוכית השקופה והמרובעת (אני חושבת שסט הזה היה דייר כמעט בכל בית בישראל) היו תמיד אותם ממתקים. הממתקים של פעם, שלא דומים כלל לשפע שיש היום. את התחתית אמא ריפדה בערימת בייגלעך שמיניות מלוחים של אוסם, מעליה הניחה שתי סוכריות טופי פירות ולידן, נחה אחר כבוד, שורה (א קוביות) של שוקולד פרה.
אני לא יודעת באיזה סדר אתם אוכלים את האוכל שלכם, אבל אני שומרת את מה שאני הכי אוהבת לסוף. אז קודם נאכלו סוכריות הטופי ואחר-כך הבייגלעך עם השוקולד. ביס קטן מהשוקולד עם בייגל אחד. השילוב של המתוק והמלוח עשה לי בפה קסמים. הכל היה מדוד ומחושב כך שכל מתוק יהיה גם קצת מלוח. עד היום השילוב הזה עושה לי את זה.
לך תבין חיך של ילד…😋
כל ילד בדורי הכיר את 'שוקולד פרה' של עלית. כל ביקור של דודה או סבתא היתה נשלפת מהתיק חבילת שוקולד פרה קטנה, שהיתה פיסגת הקולינריה של שנות השבעים.
הדלת הזו הזכירה לי את בצורתה את חפיסת השוקולד הקטנה ואת צלחת ההפתעות של שבת בבוקר ואתם זכיתם בהצצה קטנה.
זכרונות ילדות מתוקים ומחייכים🍫🥨🍬.
לאיזה חלק של העולם אתם שייכים (האוהבים או המשקרים)?
מהם זכרונות הילדות שלכם משוקולד? (אגב, עובד גם עם שוקולד השחר המופלא😄)
