יום קשה ועצוב היום ובכל זאת, התחייבתי ואני חייבת לקיים…
ביום חמישי האחרון, בכנס יום המאה לפודקאסט היומי, הקסום ומעורר ההשראה של ענת קלו-לברון ודורון ליבשטיין "רק היום", התחייבתי, בעיקר לעצמי, אך גם מול הקהל המחבק, שהחל מהיום ובמשך 100 הימים הבאים אעלה בכל יום פוסט.
בחרתי דווקא באתגר הזה משום שההתמדה והחשיפה קשים לי, אך גם בגלל, שמעבר לקושי, יש לי דברים המבקשים להיאמר, אז החלטתי לפתוח את הדלת ולצאת מאזור הנוחות שלי, שזה אומר – קצת יותר לְהַרְאוֹת, לִרְאוֹת וּלְהֵרָאוֹת.
דלת היא כמו תיבת אוצר
ואם בדלתות מדובר, אני רוצה לספר לכם שדלתות תמיד סיקרנו אותי. אני מתבוננת בדלת ומדמיינת מה אמצא מאחוריה כשתפתח, מנסה לנחש מי גר מאחוריה, מה הסיפור שלו/שלה/שלהם.
מתוך אהבתי זו, יצא שבמשך שנים רבות צילמתי דלתות במהלך טיוליי בארץ ובעולם, עוד לפני העידן הדיגיטלי. מאז העידן הדיגיטלי הם מתויקות לי בענן בתיקייה הנקראת "דלתות". כיוון שחבל לי שכל היופי הזה יישאר אצלי על המחשב, חשבתי שבאתגר ה#מאה_יום_מהיום אעלה בכל יום תצלום של דלת מיוחדת, כך שגם אתם תוכלו לפתוח אותה (מטאפורית כמובן 
), להיכנס לתמונה ולנסות ולדמיין מה מסתתר מאחוריה.
שימו לב איזו תחושה מעוררת בכם הדלת?
האם הייתם רוצים לפתוח אותה
או שמא הייתם מעדיפים לסגור אותה מאחוריכם?
תעקבו ותתנסו. יהיה מעניין ו… המשיכו לקרוא מתחת לתמונה…
האם השער הזה מזמין אתכם? האם יש משהו בכם המבקש להתבודד? אם כן, האם הייתם בוחרים במקום כזה?
אם לא – באיזה מקום הייתם בוחרים להתבודד?
המנזר המרשים בנוי על צוק תלול ודלת זו היא שער הכניסה למנזר המבודד והמסתורי.